יתר לחץ דם או לחץ דם גבוה, מכונה בפי רבים בכינוי "הרוצח השקט" והסיבה לכך נעוצה העובדה שמדובר במצב רפואי שיכול להתקיים במשך זמן רב מבלי שיבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים כלשהם.
אי לכך, הלוקה ביתר לחץ דם לרוב לא יהיה מודע לכך שהוא סובל מהתופעה כלל.
המודעות לכך שהמטופל סובל מלחץ דם גבוה תתעורר לפיכך בבדיקה אקראית או בשלב שבו תתפתח פגיעה באיבר כזה או אחר. הפגיעה באיברי הגוף כתוצאה מלחץ דם גבוה מתפתחת במשך שנים ובמאמר שלפניכם נפרט אודות הסיבוכים העיקריים המופיעים בעקבות חוסר אבחון או היעדר טיפול ביתר לחץ דם.
מחלות לבביות
יתר לחץ דם מתמשך מוביל לעומס על שריר הלב וגורם להגדלה של החדר השמאלי של הלב, תופעה הנקראת היפרטרופיה של חדר שמאל, Left Ventricle Hypertrophy או LVH (ברוב המקרים מצב זה נגרם כתוצאה מיתר לחץ דם). היפרטרופיה של חדר שמאל באה לידי ביטוי בהתעבות של סיבי שריר הלב. תופעה זו מקשה על הסיבים להגיע למצב של מנוחה ומצב לא תקין זה נמצא בקשר ישיר עם עלייה בתמותה ממחלות קרדיווסקולריות (מחלות לב וכלי דם).
השינוי באנטומיה של שריר הלב מוביל לאי ספיקת לב וכן עלול לגרום להפרעות קצב, להפרעות באספקת החמצן ללב ולהגברת הסיכון למחלת לב איסכמית. לפי הידוע לנו כיום, גדילת היתר של הלב נמצאת ביחס ישר למשך הזמן שבו החולה סובל מיתר לחץ דם ולערכי לחץ הדם. המשמעות היא שככול שלחץ הדם גבוה יותר וככול שהחולה סובל מיתר לחץ דם במשך יותר זמן, כך הפגיעה הלבבית תהיה חמורה יותר.
השכיחות של LVH בקרב הסובלים מיתר לחץ דם עומדת על 40-30 אחוז מהחולים ומגיעה ל-50 אחוז בקרב החולים שאינם מטופלים. כמו כן סיבוך זה אופייני לילדים ובני נוער: בקרב שליש מהילדים ובני הנוער הסובלים מיתר לחץ דם מתון שלא מקבלים טיפול ניתן לאבחן LVH והשיעור גבוה יותר באלו הסובלים מיתר לחץ דם מתמשך.
פגיעה כלייתית
תפקידן העיקרי של הכליות הוא לסנן את הדם מחומרים מזיקים ומרעלים ולהפריש אותם בשתן. פגיעה בכלי הדם המובילים דם לכליה ופגיעה בכלי הדם היוצאים מהכליה, הנגרמת על רקע יתר לחץ דם, מובילה לירידה בתפקוד הכליות וביכולת הסינון שלהן. כתוצאה מהפגיעה בכלי דם אלה, מתרחשת תופעה הנקראת מיקרואלבומינוריה, כלומר הפרשה של כמות חלבון מזערית בשתן.
ללא טיפול, התופעה מחריפה, כמויות הולכות וגדלות של חלבון מופרשות בשתן ובשלב מסוים הלוקה ביתר לחץ דם יכול להגיע למצב של אי ספיקה כלייתית. במצב זה הכליות כבר לא מסוגלות למלא את תפקידן ולא מצליחות לסנן את חומרי הפסולת מהדם. מצב זה הינו מצב מסכן חיים, המחייב טיפולי דיאליזה או השתלת כליה.
נכון לכתיבת שורות אלה, יתר לחץ דם מהווה את הגורם השני לאי ספיקת כליות סופנית במדינות העולם המערבי. מעניין לציין כי בשנים האחרונות ניתן לראות ירידה הדרגתית במספר האירועים המוחיים המתרחשים כתוצאה מיתר לחץ דם, אך עלייה משמעותית בפגיעה בכליות כתוצאה מיתר לחץ דם.
הפגיעה הכלייתית המופיעה בעקבות יתר לחץ דם (Nephrosclerosos), כוללת שינויים ראשוניים בכלי הדם התוך-כלייתיים ומאוחר יותר גורמת לנזק משני בגלומרולוס. בדרך כלל החולים הסובלים מנזקים אלה, סובלים בנוסף גם משינויים בכלי הדם בעיניים ומהרחבה של החדר השמאלי של הלב.
אירוע מוחי
אירוע מוחי או שבץ מוחי, הוא אחד מגורמי התמותה המרכזיים בעולם המערבי ומהווה בנוסף את אחד מגורמי הנכות העיקריים במבוגרים. יתר לחץ דם מגדיל את הסיכון לשבץ מוחי שכן הוא מאיץ תהליכים טרשתיים ומוביל להיצרות של כלי דם. ההיצרות של כלי הדם עשויה לגרום להיווצרות של קרישי דם שיכולים בתורם להוביל לחסימה מוחלטת של כלי דם במוח. קרישי הדם יכולים להיווצר בכלי דם מוחיים אך יכולים גם להיווצר במקומות אחרים בגוף ולהיסחף לאזור המוח. תופעה זו נקראת בעגה הרפואית: תסחיף.
מפרצת
מפרצת היא התרחבות מקומית של כלי דם, הנגרמת כתוצאה מהיחלשות של דופן כלי הדם. ההתרחבות מזכירה בצורתה בלון וללא טיפול היא גדלה ומתרחבת עד לשלב שבו היא מתפוצצת. רוב המפרצות מופיעות בקצה הדיסטלי של עורקי הכליה באב העורקים הבטני ופגיעה זו נגרמת לרוב כתוצאה מטרשת עורקים.
יתר לחץ דם הוא בין הגורמים התורמים להאצת התהליך הטרשתי ולכן מהווה גורם סיכון ברור למפרצת. כמו כן יתר לחץ דם מתמשך הוא בין הגורמים העיקריים להיחלשות דפנות העורקים ולהיווצרות של מפרצת במקטע בית החזה של אבי העורקים. למעשה בקרב 60% מהמטופלים הסובלים ממפרצת אבי העורקים החזי, ניתן לאבחן יתר לחץ דם.
כאשר המפרצת מתפוצצת, היא מובילה לירידה מהירה בלחץ הדם וללא טיפול מהיר גורמת למות החולה (אלא אם כן מדובר במפרצת בגפיים). כמו כן באזור המפרצת נוצרים קרישי דם שיכולים להתנתק, להיסחף לאזור אחר בגוף, לחסום בו כלי דם ולגרום לנמק ברקמה מרוחקת.
הפרעות ראייה
יתר לחץ דם מתמשך גורם לפגיעה בכלי הדם המזינים את הרשתית. פגיעה זו נקראת Hypertensive Retinopathy וכוללת ארבעה שלבים: בשלב הראשון ובשלב השני מתרחשת היצרות של כלי הדם, בשלב השלישי מופרשים נוזלים מכלי הדם ונוצרות בצקות ולאחר מכן מתפתחת בצקת של ראש עצב הראייה.
ללא טיפול הנזקים מחמירים בהדרגה וגורמים בין היתר לירידה בחדות הראייה, נפיחות בעיניים, ראייה כפולה, כאבי ראש חזקים ועוד. במקרים החמורים ביותר הפגיעה בכלי הדם המזינים את הרשתית יכולה לגרום לעיוורון מוחלט.
